רקע תאורטי וסקירת ספרות
רקע תאורטי וסקירת ספרות וביבליוגרפיה
1.הוועדה לקידום מעמד האישה דנה היום בתת הייצוג של נשים בתקשורת.
מחברת: הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי.
תאריך- 19.6.16
יו"ר הוועדה פתחה את הדיון ואמרה: "ייצוג הנשים בייצור ועשיית התקשורת לא מייצג את האחוז שלנו באוכלוסייה, והאופן בו נשים נראות בתקשורת, התדמית הראשונה שלנו, היא כקורבן. אוהבים משום מה להציג אותנו כך במקום כמומחיות ומקצועיות.
"נשים עודן שוליות בחדשות. החדשות אינן מעמידות נשים במרכזן ונושאים הייחודיים להן אינם מועלים לסדר היום הציבורי. ברוב המדדים ישראל סביב הממוצע העולמי, אבל מתחת למדדים של העולם המערבי".
נשים רבות בתקשורת עוצרות את עצמך לדרך צלחה, בגלל התפקיד החברתי אותו הן נדרשות למלא כנשים ואימהות. הגופים המשדרים והמסחריים הם גופים דו מהותיים ולכן מחויבים לחובות מוגברות. הם נותנים שירות חיוני לציבור, משקפים דעת קבל וגם מעצבים את סדר היום הציבורי, ולכן ראינו לנכון לשים דגש על ייצוג הולם, ולנקוט פעולות להשגת המטרה הזו. בשל כך מועצת הרשות הקימה ועדה לנושא בחינת נראותן של נשים בערוצים המסחריים.
הכתבה הוכיחה שיש בעיה אבל יש גם תקווה ,
נתנה לי נקודת מבט של אותן הנשים שנלחמות
למען השוויון שלהן והזכויות שלהן וראיתי שאכן יש תקווה למרות כל הפרסום השלילי בו מוצגות הנשים.
אני חושבת שזה מאוד חשוב כל הועדות האלה וזה דיי משמח שהדברים פה משתנים ואולי כן יהיה שוויון יום אחד בזכות אותן ועדות ונשים פמיניסטיות.
אני חושבת שזה מאוד חשוב כל הועדות האלה וזה דיי משמח שהדברים פה משתנים ואולי כן יהיה שוויון יום אחד בזכות אותן ועדות ונשים פמיניסטיות.
נשים בפרסומת מוצגות, בדרך כלל, בין כותלי הבית: במטבח, בחדר הכביסה, במקלחת או בחדר השינה.
צורת הצגת נשים בפרסום נובעת מאידיאולוגיה חברתית ההופכת אותן לאובייקט מיני ויפה המוגבל לתפקידו החברתי המסורתי: הנשים הן על פי תפיסת עולם זו דמות שולית הנשלטת בידי גברים (פירסט 1981).
אישיותה של האישה על פי השקפת עולמו של המפרסם היא נושא זניח.
אם ננתח את מבנה אישיותה של האישה בפרסומת, נוכל לראות דמות חסרת אונים, תלותית, חסרת תועלת, רגשנית, פגיעה, כנועה, ילדותית או טיפשה .
המאמר מדבר על כל האמת שעומדת מאחורי פרסומות ובכלל בתקשורת ואת אופן הייצוג של האישה ואת אי ההתייחסות לאישיותה של האישה.
ברוב הפרסומת נראה את האישה מאופרת סקסית,עם לבוש סקסי ורקע סקסי רק כדי למכור את המוצר,אבל לא באמת יודעים מה האישיות של אותה האישה וזה לא באמת גם מעניין את הצופים וזה מעצבן כי ישתמשו באישה סקסית רק כדי שיקנו את המוצר כמה שיותר אנשים.
צורת הצגת נשים בפרסום נובעת מאידיאולוגיה חברתית ההופכת אותן לאובייקט מיני ויפה המוגבל לתפקידו החברתי המסורתי: הנשים הן על פי תפיסת עולם זו דמות שולית הנשלטת בידי גברים (פירסט 1981).
אישיותה של האישה על פי השקפת עולמו של המפרסם היא נושא זניח.
אם ננתח את מבנה אישיותה של האישה בפרסומת, נוכל לראות דמות חסרת אונים, תלותית, חסרת תועלת, רגשנית, פגיעה, כנועה, ילדותית או טיפשה .
המאמר מדבר על כל האמת שעומדת מאחורי פרסומות ובכלל בתקשורת ואת אופן הייצוג של האישה ואת אי ההתייחסות לאישיותה של האישה.
ברוב הפרסומת נראה את האישה מאופרת סקסית,עם לבוש סקסי ורקע סקסי רק כדי למכור את המוצר,אבל לא באמת יודעים מה האישיות של אותה האישה וזה לא באמת גם מעניין את הצופים וזה מעצבן כי ישתמשו באישה סקסית רק כדי שיקנו את המוצר כמה שיותר אנשים.
אוסטרוביץ.ר , 1996
הטלוויזיה, יותר מתמיד, היא בין המשתתפים המרכזיים בעיצוב, בגיבוש ובהגדרה של דימויי נשים וגברים.
בעבר היה ניסיון מצד מנהלי הטלוויזיה וכל העוסקים במלאכת בחירת הסרטים, הכנת התוכניות או אישור ההפקות לומר שהטלוויזיה מראה את המציאות ואיננה מייצרת אותה.
זוהי התכחשות לעובדה שלדימויים חוזרים ונשנים יש כוח והשפעה, שעליהם נאבקים פרסומאים, מנהלי תוכניות ומנכ"לי הערוצים השונים.
יש היום יותר נשים על מרקע הטלוויזיה מאשר אי פעם. יותר נשים מנחות תוכניות, יותר נשים משתתפות בתוכניות המלל, יותר נשים משמשות ככתבות מן השטח – ולא רק בענייני חינוך -ויותר נשים מתראיינות. סקירה של התקופה האחרונה מעלה כי היום תופסות הנשים 20% מזמן המסך. האם העובדות הללו מצביעות על שינוי בהתייחסות הטלוויזיה לנשים? יותר נשים משתתפות בתוכניות המקוריות. האם הדבר חולל שינוי במגמת הסטריאוטיפיזציה של נשים? האם יש לנשים בתקשורת דימוי אמיתי יותר?
המאמר מדבר על כך שהטלוויזיה היא בין המשתתפים המרכזיים בעיצוב הגדרת הנשים וגברים.
ישנם היום יותר נשים בטלוויזיה מאשר אי פעם,נשים יותר נמצאות בתכנים של חינוך, כתבות מן השטח והן יותר ויותר מתראיינות מה שפעם לא אפשר להן כי הן שמרו את הדעות שלהן לעצמן ולא היה להן זכות לדבר. ובמאמר שואלים האם דבר זה בא לידי ביטוי?כלומר האם יש באמת שינוי בימינו ? לא,השינויים בתקשורת לא רק שלא שינו את היחס אל "הגברת" אלא הגדילו לעשות והסירו ממנה את האדרת. רוצה לומר, נשים היו ונשארו גם היום חד-ממדיות בדרך הצגתן בטלוויזיה.
4. הנשים ואופן הצגתן בטלויזיה -
אינגהם.ה
|
 הטלויזיה ידועה ביכולתה לייצג ולחזק את האידאולוגיה המרכזית של התרבות המערבית
בת-זמננו: הפטריארכיה. בעוד שייצוגים טלוויזיוניים של נשים השתנו במידה משמעותית
בעשרים השנים האחרונות, הרי שבכדי להביא בחשבון את תפקידן המשתנה של הנשים בחברה,
עלינו לשאול עד כמה השתנתה האידאולוגיה מעבר לייצוגים המודרניים יותר של הנשים.
צופים רבים סבורים שהטוויזיה היא כלי התקשורת ה"אמיתי" ביותר. אם כך הדבר, חשוב
לנו לשאול עד כמה ייצוגי הנשים בטלוויזיה הם מציאותיים וכיצד הדבר משפיע על גישות
הצופים.לפיכך ניתן לקבוע שהטלויזיה מציגה בפני קהל הצופים שלה נקודת ראות גברית מאד.
|
אופן הצגתן בטלוויזיה של הנשים היא נקודת ראות גברית כלומר איך הגברים רואים את זה..
הצופים בבית חושבים שמה שמציגים בתקשורת ובטלוויזיה הינו ''אמיתי'' והטלוויזיה בימנו מציגה בפני הקהל נקודת ראות גברית. למרות שמנסים להראות את הנשים בדרך שונה או בצורה שונה זה לא כל כך קורה, הנשים יוצאות אימהיות בטלוויזיה והגברים שובניסטים שרואים מה הולך בטלוויזיה באמת חושבים שככה- מתנהלים חיי נשים וזו נקודת ראות גברית.
5. . ייצוגי גוף ונפש, ייצוגי תפקוד וחלוקת תפקידים בפרסומות
5. . ייצוגי גוף ונפש, ייצוגי תפקוד וחלוקת תפקידים בפרסומות
החל משנות ה-70, נערכים מחקרים על סטריאוטיפים נשיים בפרסומות. מרבית המחקרים מתייחסים לדימויים ויזואליים ורגשיים של נשים ולמקומן במסגרות שונות, כגון המשפחה או מקום העבודה.
נוסף על כך, הדימוי האידיאלי הנשי נשאר קבוע במשך השנים, והחשיפה המתמשכת למסרים העקביים גורמת לצופים לאמץ את המציאות המובנית כמציאות אמיתית. בפועל, המציאות הישראלית שוויונית מזו המוצגת בפרסומות, שכן בהן משתמרת תפיסת הנשיות המסורתית. באמצעות החזרה על
תבנית ברורה של נשיות קולטים צופים וצופות צעירים מה הן הציפיות החברתיות שעליהם/ן למלא, ומה הן הנורמות החברתיות באשר לחלוקת התפקידים בין המינים.
בכתבה מדובר על כך שהחל משנות ה-70 נחקר העניין של הסטראוטיפ על נשים בפרסומת.
בנוסף הדימוי האידיאלי של נשים נשאר קבוע במשך כמה וכמה שנים. הצופים בבית מאמצים את המציאות המובנית למציאות אמיתית. כלומר רואים פרסומת בה אישה מנקה את המטבח אז הם מאמצים את זה וכביכול אומרים שזו המציאות וככה זה אמור להיות. הבניית המציאות
הפקה וקריאטיב - דיבור מדיה
במאי - נמרוד שרגאי
תסריט : מלכה פינקלשטיין וצביקה בשור
פורסם אוגוסט 2011
בקמפיין הזה רואים את אותן עקרות בית המנסות להילחם על המקום שלהן כאישה .
בקמפיין רואים נשים חזקות ומוכרות אשר נואמות לנשים אחרות שילכו וילחמו בתופעה הזו שנקראת ''עקרת בית'' .
ידעתן שנשים נשואות שלא עבדו ארבע שנים, ולא משנה אם עבדו כל חייהן, מוגדרות כ"עקרת בית"
ולא זכאיות לפיצוי נכות שגבר באותו מצב היה זכאי להן? צפו בסרטון והשתתפו איתנו במאבק לשים סוף לעיוות המשוגע הזה בחוק.
בקמפיין מוצגת הבעיה שכשמישהו עובד והוא נפצע או חולה אז הוא מקבל קצבה וכמו שאמרו בסרטון '' פיצוי'' מביטוח לאומי. אבל העניין הוא שאם את אישה אז זה שונה, אחרי 4 שנים האישה נקראת עקרת בית. אותן נשים בפרסומת הן שחקניות הדורשות לשנות את החוק הזה ורואים עליהן שהן נאבקות לשוויון כי לא הגיוני שאחרי 4 שנים שהן משלמות לביטוח לאומי הן נקראות עקרות בית. כי העובדה שהן נקראות עקרות בית זו לא החפצה אבל זה איזשהו זלזול באישה בדיוק כמו בהחפצה
7. שם המאמר - נשים כחפצים: דימויים של גברים ונשים בפרסומת הישראלית
נשים כחפצים: דימויים של גברים ונשים בפרסומת הישראלית.
כותבת המאמר - ד''ר פירסט.ע '' נשים כחפצים: דימויים של גברים ונשים בפרסומת הישראלית'' 2001
כותבת המאמר - ד''ר פירסט.ע '' נשים כחפצים: דימויים של גברים ונשים בפרסומת הישראלית'' 2001
תקציר מאמר-
המאמר עוסק בדימויים של גברים ונשים בפרסומת הישראלית.
במאמר מדובר על זה שכבר בשנות השבעים החלו תנועות פמיניסטיות, בעיקר בארצות הברית, פירסמו מחקרים שחשפו תפיסות סטראוטיפיות של התנהגות המינים ותפקידיהם באמצעי התקשורת השונים ובז'אנרים השונים.
הפרסומת היא אחד המוקדים של הביקורת הפמיניסטית, מאחר שזו נתפסת כאמור כמייצגת יחסים וערכים חברתיים. מממצאי המחקר עולה כי: נשים הוצגו כעובדות מחוץ לבית רק לעתים נדירות נשים הוצגו כתלויות בהגנת הגברים. נשים לא הופיעו כבעלות מקצוע או כנשות עסקים בכירות. הגברים התייחסו לנשים כאל אובייקט מיני או כאל חלק בלתי נפרד מן הבית, נשים נראו בעיקר בפרסומת למוצרים כמו: חומרי ניקוי, מזון, תכשירי יופי, תרופות, ביגוד וכלי בית. גברים נראו בעיקר בפרסומת למכוניות, טיולים, משקאות אלכוהוליים, מוצרי טבק, בנקים, מוצרי תעשייה, עסקי שעשועים וחברות עסקיות. עשור לאחר מכן נמצאו שינויים חלקיים בלבד שהתייחסו בעיקר לצורה שבה מתוארים גברים ונשים במישור המקצועי. מספר הנשים המופיעות בפרסומת גדל, ועלה הסטטוס המקצועי שבו הן הוצגו. ה"אישה כאובייקט מיני" הוא אחד הנרטיבים בפרסומות. כלומר, הפרסומת משתדלת להתעלם מאנושיותן של הנשים ומריבוי תכונותיהן ולהתרכז אך ורק בפונקציות המיניות של קיומן.
המאמר הזה עוזר לי להבין את הדילמה . כאשר ענת פירסט מסבירה למה עדיין,בדור שלנו יש לאישה בפרסומות דימוי של אישה כאמא עקרת בית ואישה מפתה?
ענת מסבירה במאמר שבהחלט זה עניין תרבותי חברתי כלכלי .שככה יותר מרוויחים כסף , כך החברה רוצה לראות את הנשים והיא אומרת שזה צורך אנושי שלנו , כאילו שאנחנו רוצים לראות את הנשים כך וגם הנשים רואות עצמן אחר כך על המסך וזה מספק אותן.
המאמר עוסק בדימויים של גברים ונשים בפרסומת הישראלית.
במאמר מדובר על זה שכבר בשנות השבעים החלו תנועות פמיניסטיות, בעיקר בארצות הברית, פירסמו מחקרים שחשפו תפיסות סטראוטיפיות של התנהגות המינים ותפקידיהם באמצעי התקשורת השונים ובז'אנרים השונים.
הפרסומת היא אחד המוקדים של הביקורת הפמיניסטית, מאחר שזו נתפסת כאמור כמייצגת יחסים וערכים חברתיים. מממצאי המחקר עולה כי: נשים הוצגו כעובדות מחוץ לבית רק לעתים נדירות נשים הוצגו כתלויות בהגנת הגברים. נשים לא הופיעו כבעלות מקצוע או כנשות עסקים בכירות. הגברים התייחסו לנשים כאל אובייקט מיני או כאל חלק בלתי נפרד מן הבית, נשים נראו בעיקר בפרסומת למוצרים כמו: חומרי ניקוי, מזון, תכשירי יופי, תרופות, ביגוד וכלי בית. גברים נראו בעיקר בפרסומת למכוניות, טיולים, משקאות אלכוהוליים, מוצרי טבק, בנקים, מוצרי תעשייה, עסקי שעשועים וחברות עסקיות. עשור לאחר מכן נמצאו שינויים חלקיים בלבד שהתייחסו בעיקר לצורה שבה מתוארים גברים ונשים במישור המקצועי. מספר הנשים המופיעות בפרסומת גדל, ועלה הסטטוס המקצועי שבו הן הוצגו. ה"אישה כאובייקט מיני" הוא אחד הנרטיבים בפרסומות. כלומר, הפרסומת משתדלת להתעלם מאנושיותן של הנשים ומריבוי תכונותיהן ולהתרכז אך ורק בפונקציות המיניות של קיומן.
המאמר הזה עוזר לי להבין את הדילמה . כאשר ענת פירסט מסבירה למה עדיין,בדור שלנו יש לאישה בפרסומות דימוי של אישה כאמא עקרת בית ואישה מפתה?
ענת מסבירה במאמר שבהחלט זה עניין תרבותי חברתי כלכלי .שככה יותר מרוויחים כסף , כך החברה רוצה לראות את הנשים והיא אומרת שזה צורך אנושי שלנו , כאילו שאנחנו רוצים לראות את הנשים כך וגם הנשים רואות עצמן אחר כך על המסך וזה מספק אותן.
8.. כמה את שווה, טובה או עולה?
מחברת המאמר- לילי בן עמי - מרצה וכותבת תוכניות לימודים. בעלת תואר שני בחינוך מהאוניברסיטה העברית. מומחית להפרטת מערכת החינוך ולמגדר. מייסדת ארגון "מתפקדות הלובי לשוויון בין המינים"
פורסם: בן עמי.ל ''כמה את שווה, טובה או עולה?'' 07.03.11
"מצא אישה, מצא חפץ". פרסומת להמבורגר המחפיצה נשים.
החפצת נשים היא חלק אינהרנטי מהתרבות שלנו. היא בכל מקום. אנו נושמות החפצה
בתרבות הפופולארית: בפרסומות, בטלויזיה, בסרטי הקולנוע, בשירים, בקליפים, באינטרנט.
החפצת נשים, כמו השיר של חובבי ציון וכמו המילה 'כוסית', נמצאת בכל מקום סביבנו מבלי
שרובנו מסובבות אחריה את הראש או מבחינות בקיומה.
החפצה יכולה לבוא לידי ביטוי במגוון דרכים. למשל בפרסומת המציגה איבר מסויים של אשה (ע'י בתמונה) ובכך למעשה מושווה האבר למוצר הצריכה; או בקליפ שבו גבר אחד מוקף בחבורת נשים בבגדים מינימלים כאילו הן חלק מהתפאורה (למשל הפרומו של "היפה והחנון"); או בסרט קולנוע שבו רב הנשים מוצגות כיפות ומטומטמות, שכל תפקידן קשור במין (לדוגמא הסרט "הרשת החברתית".
המאמר הזה עוזר לי להבין עד כמה קשה הדילמה הזו ולמה צריך לשנות את החפצת נשים ,החפצת הנשים היא חלק אינהרנטי מהתרבות שלנו. כשמציגים את הנשים באופן כזה חלש זה משפיע על כל הסביבה .והנשים אשר נאבקות לשוויון לא יכולות לקבלו בגלל השפעת התקשורת בכל המובנים והמקומות האפשריים בשביל להרוויח יותר כסף על חשבון הנשים.
החפצה יכולה לבוא לידי ביטוי במגוון דרכים. למשל בפרסומת המציגה איבר מסויים של אשה (ע'י בתמונה) ובכך למעשה מושווה האבר למוצר הצריכה; או בקליפ שבו גבר אחד מוקף בחבורת נשים בבגדים מינימלים כאילו הן חלק מהתפאורה (למשל הפרומו של "היפה והחנון"); או בסרט קולנוע שבו רב הנשים מוצגות כיפות ומטומטמות, שכל תפקידן קשור במין (לדוגמא הסרט "הרשת החברתית".
המאמר הזה עוזר לי להבין עד כמה קשה הדילמה הזו ולמה צריך לשנות את החפצת נשים ,החפצת הנשים היא חלק אינהרנטי מהתרבות שלנו. כשמציגים את הנשים באופן כזה חלש זה משפיע על כל הסביבה .והנשים אשר נאבקות לשוויון לא יכולות לקבלו בגלל השפעת התקשורת בכל המובנים והמקומות האפשריים בשביל להרוויח יותר כסף על חשבון הנשים.
9. כמה חגגו עליה?
פורסם ב-2017
פורסם ב-2017
רשת 'יין בעיר' העלתה לפייסבוק קמפיין שבו נראית אשה לבושה בשמלת כלה, מצולמת מאחור, עם הכיתוב "כמה חגגו עליה לפני החתונה", עם הרמיזה "פרטים בקרוב". הקמפיין ספג ביקורות נוראיות וירד לאחר מספר שעות.הפרסומאי שאחראי לזוועה הזו, אסי שביט, הסביר בראיונות ובתגובות שנתן, שמדובר בסך הכל בטיזר לקמפיין של הרשת, שמטרתו להזהיר את מי שמתכנן לערוך חתונה מפני בקבוקי אלכוהול מזויף, ושבכלל הכל בהומור, שרוב האנשים הגיבו בחיוב לפרסומת הזו ושאין כוונה פה לפגוע בנשים שבחרו להיעלב מהפרסומת.
בכתבה הזו,רשת יין העלתה לפייסבוק קמפיין. בקמפיין הזה אפשר לראות את גבה של אישה עם הינומה ושמלת כלה ולצידה שאלה '' כמה חגגו עליה לפני החתונה?'' אותו מפרסם החפיץ את האישה בדרך הכי מגעילה שיש.
לתרבות ההיפ-הופ האמריקאית ולתרבות המוזיקה המזרחית יש הרבה מן המשותף. שתיהן במקור סגנונות שוליים ששברו את מחסום המיינסטרים, שתיהן קמו מתוך סביבה קשה ומופלת לרעה ושתיהן בעלות ייצוג גברי בולט. אולי זו הסיבה שלאחרונה נפוצים על מסכי ערוץ 24 קליפים המציגים נשים בלבוש מינימאלי מנענעות עכוז לצד אמן הזמר הים תיכוני כאילו היה ראפר מן המניין.
בכתבה מדובר על איך מוזיקת הראפ של אמריקה והמוזיקה הים תיכונית של ישראל דומים.
כשבמוזיקה אמריקאית מראים ישבנים ושדיים של נשים וגם כן במוזיקה הישראלית היום.
באמריקה נשים הן "זונות" ו-"כלבות" ובישראל נשים הן "יפיופות" ו-"מתוקות שלי". מה שמצחיק הוא, שלפעמים שמות התואר הנוגדים יכולים להתחלף בניהם ועדיין לשמר בדיוק את אותה משמעות במשפט. כאילו אם נגיד בשיר ישראלי הוא שר על כמה שהיא יפה למרות ששברה את ליבו אז אם להחליף את זה עם המילה ''זונה'' כמו בשיר אמריקאי זו אותה משמעות. סיכום מקורות מידע והסקת מסקנות-
לאחר שבדקתי את כל המקורות מידע שלי אני מבינה יותר על נושא החפצה מול העצמה נשית בתקשורת. שאלות המחקר שלי הן באיזה אופן מעוצבת דמותה של האישה בתקשורת?
באיזה אופן ממוסגר השיח הנשי? מבחינת לבוש בכל אחד מהמדיה השונים שציינתי , באיזה עבודה היא עובדת ,מה המעמד שלה איך היא מוצגת ?
כל המקורות שמצאתי עזרו לי להבין כמה נשים נלחמות על המעמד שלהן כנשים ונלחמות בתקשורת כי בתקשורת מראים את הנשים כחפץ ורק בזמן האחרון יש איזון ועם פריצת הסרט של גל גדות יותר מסתכלים על הנשים כחזקות ועוצמתיות.
במאמר 2 כתוב שנשים בפרסומת מוצגות, בדרך כלל, בין כותלי הבית: במטבח, בחדר הכביסה, במקלחת או בחדר השינה.
צורת הצגת נשים בפרסום נובעת מאידיאולוגיה חברתית ההופכת אותן לאובייקט מיני ויפה המוגבל לתפקידו החברתי המסורתי: הנשים הן על פי תפיסת עולם זו דמות שולית הנשלטת בידי גברים (פירסט 1981).
אישיותה של האישה על פי השקפת עולמו של המפרסם היא נושא זניח.
אם ננתח את מבנה אישיותה של האישה בפרסומת, נוכל לראות דמות חסרת אונים, תלותית, חסרת תועלת, רגשנית, פגיעה, כנועה, ילדותית או טיפשה .
ומזה אפשר להבין שבאמת נשים מוצגות בתקשורת כמו שפירסט הציגה. הנשים גם שמוצגות בפרסומת או בקליפים לא באמת נלחמות על זה וזה כאילו לא אכפת להן כנראה מאופן הצגתן בתקשורת וזה כנראה ענין שלא מפריעה להן.
כשסיכמתי כל מאמר הבנתי שישנה החפצה , וכל זה נובע מאידיאולוגיה חברתית שהופכת אותן לאובייקט מיני. ביבליוגרפיה
1. הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי,2011 .
2.נעמה אהרנוביץ , דימוי הנשים בפרסומות בישראל , 2004
3. רחל אוסטרוביץ ,נשים היו ונשארו גם היום חד-ממדיות בדרך הצגתן בטלוויזיה, 1996
4.הלן אינגהם ,הנשים ואופן הצגתן בטלויזיה , 2014
5. ייצוגי גוף ונפש, ייצוגי תפקוד וחלוקת תפקידים בפרסומות
6.מלכה פינקלשטיין וצביקה בשור , למי קראת עקרת בית? , 2011
7. ד"ר ענת פירסט , דימויים של גברים ונשים בפרסומת הישראלית, 2001
8.לילי בן עמי , כמה את שווה, טובה או עולה? 2011
9.''כמה חגגו עליה?'' 2017
10.טל מסר, 2011
תגובות
הוסף רשומת תגובה